לא יאמן איך כאוס הופך לשגרה, פחד הופך לרגש יומיומי, הישרדות מתגלה כערך חשוב ונשימה חשובה עוד יותר.אנחנו מתרגלים למלחמה, כמה אפשר להיות על הקצה,

אנחנו כבר עמוק בתוך המלחמה וחלק מהדברים נכנסים לשגרה, כך שאני לא באטרף של לדאוג לאחרים או לתת מענה מיידי, יש לי זמן לחזור לעיסוקים

לעשות לאחרים נותן המון כוח. לפעמים אני שוכחת שככה מרגישים אחרים שעושים בשבילי, ככה שבתוך העשייה שלי לאחרים פתאום קלטתי את עצמי דואגת. המילה "דאגה"

סרטון בנוגע לחדות הראיה ועל קרוב ורחוק, ולא יכול להיות יותר אקטואלי ממה שקורה היום עם החזרת הנשים, טף, אנשים, כולם – ועם המשחקים שהישות

עוד קצת על החודש הזה שהיו בו כל-כך הרבה דברים אחרים מהיום-יום, כל-כך הרבה פעילות שמאפשרת לפרוק ולעשות, להיות ולחוות חיוניות לאחרים, העיקר לא את

בתוך הכאוס הלכתי לשלווה, הלכתי לים, לפוגג שם קצת עומס מיותר. שתיתי קפה של בוקר וחוויתי את הניגוד הזה של רעש מלחמה ברקע כל הזמן

כבר מלא זמן שאני רוצה לצלם את התרגיל הזה כמו שאני מתרגלת אותו מתחת למים במקלחת, אבל אני עושה חשבון לכל העולם אם זה נכון

זה החודש השני ואני חוזרת רגע אחורה, לרגעים שניסיתי להזיז את מה שקפא בפנים, את תחושת הכהות הזו והשיתוק החלקי לצד כל העשייה והפעילות המוגזמת.

המשפט הזה אומר מבחינתי הכל – איך ממשיכים מכאן… זו לא שאלה אלא אמירה, ולכן גם אין תשובה, כי כל אחד ואחת מוצאים את הדרך

איזו הרגשה מרוממת זו לדבר ולתרגל עם 120 איש שלא ראיתי לפני כן, שבאו כי מעניין אותם לשמוע ולהתנסות ביוגה פנים, אנשי יוגה ביומיום ואנשי

כולם נראים לי אותו דבר. זה הזוי משהו, כי אני עוסקת בתחום שבו כל אחת נראית שונה, לכל אחת יש משהו שמייחד את הפנים שלה,

תמי כתבה לי – בוקר טוב נועה יקרה, קרה לי דבר מוזר ומרגש ואני מחפשת להבין איך. כבר חודשים ואולי שנים, שהלסתות שלי אינן סגורות

זה השיעור הפתוח הנפלא שהיה לנו! לחייך לשנה החדשה ולהתחיל אותה בטוב זה רעיון מצוין, בשיעור הפתוח התמקדתי בחיוך אישי וחיוך כללי, כי חשוב להרגיש

אנחנו מכירות כבר שנים אני אוהבת את מרצ'לה ומקנאה בה על האור הקורן ממנה, על המודעות העמוקה שיש לה לגבי ניראות, על היכולת לעושת מעט

לא רק "חיים ומוות ביד הלשון" כל ילד יכול להוציא לשון, כל ילדה יכולה גם, אבל מבוגרים? מסתבר שלא ממש, לפחות לא כמו פעם, וכשהלשון

הפתעה של שינוי לפעמים לשים את ההודעה כלשונה טוב יותר מכל מאמר אחר "בוקר טוב נועה יקרה, קרה לי דבר מוזר ומרגש ואני מחפשת להבין

שבוע אחרי והחיוך נשאר על הפנים ועל השפתים שעוד קצת סדוקות מיובש מדברי, העיניים עוד נוצצות קצת מהכיף שהיה במרחב המאפשר הזה של פסטיבל. שקט,