עוד קצת על החודש הזה שהיו בו כל-כך הרבה דברים אחרים מהיום-יום, כל-כך הרבה פעילות שמאפשרת לפרוק ולעשות, להיות ולחוות חיוניות לאחרים, העיקר לא את מה שיש בלב בפנים אלא להתעסק עם הבחוץ. בתוך כל זה יש הצטברות רגשית שלפעמים לא נעצרת ומגיעה לעיניים, בדמעות קטנות בלי שרואים או סתם בדוק שמערפל הכל והרגש הזה נתקע גם בפנים.
כיפוי לרגע
אז כדי להמשיך עם הכל ולמרות הכל, עם העיניים שמגיבות גם למזג האויר (שהיה ממש מוזר בכל האוקטובר הזה, סתווי לחלוטין ויבש, צורב בעיניים הצרובות ממילא) והעיניים שמתעייפות ומשדרות עייפות לבפנים שלי, הלכתי רגע הצידה, מצאתי פינה שקטה וכיפיתי את העיניים.
קשה לתאר את ההרגשה, שילוב של עצובה, עייפה, נרגעת, מרחפת קצת. שמתי טיימר ל-5 דקות והן עברו כל-כך מהר, וכל-כך לאט, קמתי קצת יותר מחודשת. זה היה כל-כך יעיל שהחלטתי לצלם, (ביקשתי שיצלמו אותי כדי להראות כיפוי באופן מדוייק יותר) והנה הדקה שלי שבעצם מייעצת לעשות 5 דקות רצוף, לנשום תוך כדי ולתת לתחושה החיצונית לחלחל פנימה רגע.
כיפוי – כדאי
רק לעצום עיניים
להניח ידיים
5 דקות
– אפשר עם מוזיקה ברקע –
לנשום
ולהרגיש איך החיצוני
משפיע על הפנימי.
