"נפלו פניו"
עצב משאיר אותי בקיפאון כלשהו, משבלל אותי פנימה, אז עדיף שיתחבא כמה שאפשר ויתן מקום לרגשות עליזים יותר. בכלל רגשות מציפים אותי, ולעצב יש דרכים שונות להופיע פתאום בכל מיני צורות ודרכים, אפילו עצב קטן משפיע על הפנים שלי ומיד רואים עלי. אפילו יש לזה מושג ידוע – "נפלו פניה", כי כשעצוב אז הכל כבד יותר ונופל למטה.
יוגה פנים להתרוממות רוח
מה שטוב בכל הסיפור הזה הוא שאם נפלו פני אז יש מה להרים.
מצאתי שלפעמים המילים הפשוטות אומרות הכל ונותנות מענה ברור, ולכן אם נפלו לי הפנים אז אפשר פשוט להרים אותם, גם לזה יש ביטוי מוכר – "התרוממות רוח" ואני אוהבת כאן את החיבור בין פנים לרוח שכל-כך מוחשי וחד משמעי. פשוט ממש להרים את הפנים ויחד איתם אולי גם את הרוח.
לא צריך שום דבר מיוחד, רק לקחת את הפנים בידיים (עוד מושג שגור ומוצלח במיוחד) ולהרים את הפנים למעלה. אפשר גם בלי ידיים, כמו שאני מראה בסרטון שצילמתי, והכל כדי לגרום קודם כל לפנים שבחוץ להשתנות, ואז זה משפיע על הרגש בפנים באופן מאד מוזר.
עם כל התהפוכות בחיים הספקתי לעבור כמה נקודות שפל משמעותיות ולמדתי איך להיות בהן ולרומם את עצמי, אבל אני לא תמיד מצליחה.
לפעמים ממש קשה לעשות מדיטציה כשמצב הרוח לא מתחבר, קשה לנשום עמוק כי אז העצב יכול להתפרץ אפילו יותר בעוצמה, קשה לחשוב על דברים שמחים כי הכל נראה לא ממש שמח, אז לא תמיד אני מצליחה להעזר בטכניקה כזו או אחרת כדי להשתחרר קצת ולעבור את העצב בקלות, לא לשקוע יותר מדי, לכן מזל שנתקלתי ביוגה פנים ולמדתי שאפשר פשוט להרים את הפנים פיזית בקלות, בלי חפירות נפשיות או מאמץ לצאת מהמאמץ ולהרגע, הכי פשוט והכי טוב.
פנים למעלה ועצב למטה זה קצת מוזר
מוזר כי מה שאני מרגישה ברגש הפנימי לא תואם את מה שהפנים שלי עושות כשאני מרימה אותן, וזה גורם למערכת להתאפס מחדש ולבדוק את עצמה. לפעמים אני חוזרת להיות עצובה אבל אחרת, לפעמים משהו נרגע בי לכמה רגעים טובים, לפעמים אני פשוט מבולבלת מתוך חוסר ההתאמה הזה ושוכחת להרגיש את מה שהרגשתי קודם.
בכל מקרה עצב זה עצב, הוא נשאר כמה שנשאר ואני לא מגרשת אותו, אני רק מארגנת לעצמי תצוגה אחרת של הפנים שלי, ככה שהפנים יכולות לקבל רעיונות חדשים ולהשתחרר.
הנה מה שצילמתי, לתת נקודת משען כשהפנים נופלות.