זה מרגיז אותי
כי אני מאמינה בללכת עם המבט קדימה, בלהתבונן ולשאוף לאופק, בלהרים ראש ומבט…
כל המשפטים הטובים האלו שמגדירים לנו חיים נכונים שמתקדמים לעולם הרחב, שמסתכלים לעולם בעיניים, שמוכנים לשאוף רחוק כמו האופק ורואים כל מה שמסביב, לא מעלימים עין.
נכון שיש מלא משפטים שקשורים בזה?
אבל מה אנחנו עושים במקום?
אנחנו מרכינים ראש, הופכים את הצוואר לעקום וכואב, הפנים נופלות, אנחנו לא רואים מולנו את הדרך, אנחנו מכונסים פנימה לתוך מסך קטן ואוטומטי שלוקח לנו חלק ניכר מהחיים, מעודד להזיז רק אצבע אחת ולהסיע את המסך לכלום… כלום.
זוכרים מתי נופלות לנו הפנים? המשפט הזה מלווה אותנו בתקופות קשות שאנחנו רוצים לרפא. כמה לא נעים להיות עם פנים שנפלו, כמה עדיף למצוא חיים שמרימים לנו את הפנים, שמרימים את מצב הרוח, שעוזרים לנו להיישיר מבט לחיים ולעוף עליהם!
הפתרון הפשוט
אז התרגיל הכי חשוב של יוגה פנים
הוא בכלל הרגל – ההרגל להחזיק את הסלולרי מול העיניים ולא למטה
וה ממש פשוט –
- אם אתם יושבים ליד שולחן, אז שימו את מרפק על השולחן וכמו פלא – הסלולרי יעלה מול העיניים.
- ואם אתם לא נשענים על כלום, אז היד שמחזיקה את הטלפון יכולה להשען על החזה, וככה שוב – הפרופורציות המושלמות של הגוף שלנו מאפשרות ליד להגיע בדיוק מול… נכון! העיניים.
באמת לא מסובך, רק תשומת לב וכל פעם להצליח יותר, תלוי בנו וברצון שלנו לשנות קצת כדי לקבל המון. כל מה שנשאר לנו זה לזכור בכל פעם שהסלולרי ביד – להרים אותה. זהו.
רק להכניס את ההרגל החשוב הזה בתור תרגיל הדגל, הצוואר יודה לנו, העורף, הגב גם כן, והעיניים והנשמה – בכלל יתחילו לשיר.