אני מתרגלת ומלמדת טאי-צ'י כבר עשרות שנים. התירגול וההתמדה לימדו אותי על ענווה, על המשכיות, על התעקשות להמשיך למרות שלפעמים נמאס, ועל התוצאה המבורכת של ההתעקשות הזו. יש בטאי-צ'י מרחב תנועה ראשוני כמובן, ולצד זה נכנסות תובנות רבות גם על הדרך וגם עלי כמי שנמצאת בדרך הזו. 

יוגה פנים נכנסה לחיי הרבה יותר מאוחר, ומזל שכך, כי אני כבר יודעת מה פירוש להתמיד, לשנות הרגלים, לתרגל כמה שאפשר, לוותר על שלמות ולהסכים לעשות כמה שאני יכולה ולשמוח על כך. יש אצלי שילוב מדהים של דרך הטאי-צ'י עם יוגה פנים, הרבה חלקים מתחברים באופן טבעי ומשתלבים נפלא, כך הנשימה, המודעות, הידיעה שצריך סבלנות כדי לראות תוצאות מצד אחד, ומצד שני הכל קורה כבר מהרגע הראשון ואני רק צריכה לשים לב לכך.

לשמחתי מצאתי את המורה הנכונה עבורי, פומיקו טקטסו, והנה קצת עליה.

פומיקו טקטסו

בין השאר מורה ליוגה, בגיל 35 עברה תאונת דרכים שהשאירה את הפנים שלה חסרי סימטריה ועייפים. דבר לא עזר עד שיום אחד התבוננה בעצמה והבינה שהיא יכולה לעשות לעצמה, ופיתחה את שיטת יוגה פנים בתפיסה שלה. 
בשנת 2019 הוכשרתי והוסמכתי אצלה ללמד את השיטה.

אני אוהבת את הפתיחות בה היא מלמדת, את היכולת שלה לשלב כל הזמן דברים חדשים, השיתוף וההעשרה שהיא מוסיפה לחלק בשפע למורות שלמדו אצלה.
אני מוצאת שלמדתי ממנה לשלב את כל מה שעובד וטוב ולא להשאר במקום אחד של טכניקה, וכך יצרתי את הדרך שלי שמשלבת את כל מה שלמדתי בחיים (הרבה מאד תורות טיפול ותובנות) לדרך "ישראלית" מקורית של יוגה פנים, קלה, שמחה וכזו שמשתלבת נהדר באופי ודרך החיים שלנו.