שבוע אחרי והחיוך נשאר על הפנים ועל השפתים שעוד קצת סדוקות מיובש מדברי, העיניים עוד נוצצות קצת מהכיף שהיה במרחב המאפשר הזה של פסטיבל.
שקט, מוזיקה, ריקודים, וסדנה של יוגה פנים שהעברתי בשבת, אחרי לילה שלם של מוזיקה בלי הפסקה (חשבתי שכולם הלכו לישון). אז מסתבר שחלק נשארו ערים ואפילו הגיעו להתנסות בדבר המוזר הזה שנקרא יוגה פנים, לא יודעים מה זה, אחרי מבוכה של התחלה תופסים תנופה ושואלים שאלות נהדרות, ומשתתפים בלי להתבייש בכל מיני פרצופים מצחיקים וקפיצות משולבות בטאי-צ'י כדי שיהיה מעניין ואפילו הסכימו להצטלם.
כל זה ועוד קצת היה שם בפסטיבל, ואני מקווה שהאיש ששאל אותי אם יוגה פנים יכולה לעזור גם ל"סינדרום בל" שקרה לו אחרי שחלה בקורונה (שיתוק חלקי בחצי פנים), לא יתבייש ויחזור אלי לטיפול, כי הוא רצה זמן לחשוב ואני התאפקתי לא לטפל בו באותו רגע.
כן, יוגה פנים יכולה לעזור בהחזרת התנועתיות לפנים גם אחרי שיתוק חלקי, ובעיקר יכולה להצחיק ולשמח ולגלות עולם חדש של התייחסות לפנים, של מניעה ושמירה על הקיים לאורך שנים רבות קדימה.
