סדנה בפסטיבל נומיינד

קודם כל לדמיין את הסדנה –

בית מלון מדליק בדרך לירושלים, מזג אויר חורפי כמו שאני אוהבת, ירוק ונקי ונעים. אנשים שבאו לסוף שבוע להתפנק על תכנים משובחים, ריקודים ותנועה וגם לנסות יוגה פנים, כי הוזמנתי להעביר שם שתי סדנאות ושמחתי להגיע. תכננתי מלא תוכניות ולוחות זמנים לכל סדנה, אבל כשהגעתי למקום והייתי בין האנשים, רקדנו יחד, אכלנו, התקשקשנו ונהננו, החלפתי את הקונספט לסדנה פתוחה, עם הרבה מרחב לשאלות אישיות והתאמת רצף טיפולים לבקשות האנשים בקבוצה.
זאת אומרת שבאתי עם הידע שלי ובלי תוכניות, כדי להביא את השיעור הכי מתוכנן שאפשר. לפי התגובות בסוף, החיבוקים, מילות התודה ובעיקר החיוכים – הבנתי שהקונספט הצליח.

ואז להיות בסדנה –

הסקרנות הקסימה אותי, כל-כך הרבה שאלות, התעניינות, רצון ללמוד מה לעשות, מה זה יוגה פנים בכלל, ואמנם מצאתי את עצמי חוזרת על הדברים (בכל זאת היו שתי סדנאות, היתה חזרה כלשהי) ומסבירה את הנקודות החשובות בעיני ומקבלת חזרה חיוכים ואולי אפילו אופטימיות חדשה, אבל עדיין שתי הסדנאות היו שונות בתכלית זו מזו, וגם התרגילים שביקשו היו אחרים לגמרי.

באחת התבוננו בחיבור הפנים לבפנים וקצת נכנסנו לתכנים רוחניים ומשם עברנו לתרגילים עצמם, בשניה הסתכלנו יותר על החיצוני והתרגילים, ומי שמצאו לנכון לקחו את הדברים יותר פנימה.

המשפט שאני למדתי מתלמידי – תרגיל שחרור למצח יצר תחושת איוורור. תחושת איוורור! איזו הגדרה נפלאה! ביקשתי רשות לאמץ אותה ולהגיד לכם שיוגה פנים נותנת תחושת איוורור. אהבתי מאד.

תגובות משמחות

למחרת הסדנה אלו פגשו אותי במרחב המלון חייכו אלי כדי להראות לי שאכן הם מחזירים את החיוך לפנים, חיוך גדול כזה ולא סתם חיוך של "העברנו במקרה זו לצד זו וחייכנו במבוכה".

תגובות אחרות שריגשו אותי ובעוונותי אני רק מעלה כאן את מה שאני זוכרת ולא מה שכתבו (לא כתבו) או הקלטתי (לא הקלטתי) –

אחת מהמשתתפות אמרה לי שהיא קמה על הבוקר ומצאה את עצמה מבצעת את התרגיל שהראיתי אתמול שמגמיש את איזור העין השלישית והקמטים שבין הגבות, ושמחה גדולה באה עם הגילוי שזה פשוט ואפשרי לעשות תרגיל אחד לפחות כל יום.

הצעתי למישהי ללכת לסדנה אחרת שיש בה מוזיקה וריקודים, בסוף הסדנה אמרה לי – "איזה מזל שלא הקשבתי לך ולא הלכתי לרקוד", ואני התרגשתי לשמוע את המילים הנפלאות האלו.

קצת תמונות

(תודה לצלמות שהתנדבו לעזור) אני יודעת כמה קשה להחשף בתרגילי יוגה פנים, אכן בקבוצה הראשונה הסכימו להצטלם רק מאחור. טישטשתי את הפנים כדי לכבד את פרטיותם ושמתי רק את התמונות שמראות מה עשינו, בלי לחשוף את האנשים.

הקבוצה השניה היו כבר אמיצים יותר, אחרי שצולמו מלא תמונות מאחור, חלקם הסכימו להצטלם עם פרצוף "צפרדע משוגעת" (כך אני מגדירה את זה) בשמחה והומור. הנה כמה תמונות מהסדנאות, והחיוך שנדבק אחר-כך לפנים, להעביר עכבר על התמונה ותעלה כותרת הסבר קצרה מה עשינו שם.

המסר שלי למשתתפים – פנים זה לא חדר כושר, תעשו קצת כל יום ותרגישו את ההבדל, והכי חשוב –

החיים רציניים, אתם אנשים רציניים, אבל באמת –
מותר ורצוי לחייך, אז תחזירו את החיוך לפנים.