בתוך הכאוס הלכתי לשלווה, הלכתי לים, לפוגג שם קצת עומס מיותר.
שתיתי קפה של בוקר וחוויתי את הניגוד הזה של רעש מלחמה ברקע כל הזמן (המיית מטוסים תמידית בעוצמה משתנה) ושקט של ים עם גלים קטנטנים כאלו של נופש בחו"ל. קשה להכיל את הניגודיות הזו, מעייף. מתיש קצת גם לעשות את מה שעשיתי באותו זמן (לתכלל נוכחות של אנשים רבים מהדרום, לפתור בעיות, לארגן פעילויות, להעביר אחריות, לקחת אחריות ולא להיות בבית ולא בעסק לזמן ארוך ממה שתכננתי) ויש לי מלא בלגן בראש שמתנגש עם השקט הזה.
אז כדי להביא קצת שקט לראש צריך לעשות משהו דראסטי, וזה אומר – למשוך בשערות.
לא עדין וחמודי כזה, אלא ממש למשוך שיכאב קצת, אבל כדי שיהיה נוח לעשות את זה אז העיצה שלי היא לאגרף את האצבעות סביב השיער, ובמקום למשוך – לסובב את האגרוף. זה יוצר משיכה מעודנת אבל עדיין מוחשית כך שאפשר לשלוט בחוזק, וגם יוצר משיכה לאיזור שלם ולא לשערות בודדות (שזה יותר כואב ופחות מה שהתכוונתי), כך שזה מותח את הקרקפת, מרענן ומזרים ויוצר תנועה במרחב שבדרך כלל לא ממש זז, והכי חשוב – משחרר את הראש לרגע מכל המשקל שרובץ עליו.
הנה הסרטון שצילמתי, שווה לנסות אפילו איתי, להבין את העיקרון ולאמץ את הרעיון לחיים, כי השיחרור משפיע על הפנים וגם על הבפנים, שזה הכי חשוב היום… ובכלל.
