שפות שונות, הבעות שונות

ניסית פעם לדבר צרפתית למשל אבל במבטא צרפתי ולא ישראלי?

ברור שזה דרש תנועה אחרת בפנים, שרירים אחרים זזו כדי לאפשר מבטא צרפתי נכון ככל האפשר. בשבילנו, דוברי העברית, לדבר צרפתית זו בקשה קלה יחסית, כי בשתי השפות יש תנועתיות רבה בפנים. השפה נוצרת דרך הזזת השרירים כמובן, אבל גם דרך השחרור הנדרש בפנים כדי להגיע למבטא הנכון, לפעמים הוספת הבעות אחרות כדי להעשיר את השפה, ולכן הפנים כולן הופכות להיות חלק חשוב מהדיבור, לא רק איזור הפה.

למעשה כל שפה מתבצעת על ידי הזזה של שרירים אחרים בפנים:
כך למשל ביפנית נדרשים רק ב-30% משרירי הפנים לזוז, בעוד שגרמנית או צרפתית מזיזות כ-80% משרירי הפנים (לכן בלימוד שפה חדשה כדאי לשים לב לשרירים ולהבין איזה מהם נדרשים לזוז אחרת). העובדה הבסיסית הזו כבר יכולה לתת הסבר ראשוני למה נוצר הבדל משמעותי בניראות הפנים בארצות שונות.

בנוסף לשפה עצמה הבעות פנים גם הן תולדה של תרבות.
המילה היא חלק מהתקשורת, הבעות הפנים מוסיפות עומק למה שנאמר, אבל גם כאן יש הבדל תרבותי נראה לעין.

למשל אצלנו אנחנו מרימים גבות ומזיזים את המצח הרבה כדי להביע עוד משהו מעבר למילים, בעוד שבמזרח למשל התוספת באה לביטוי על ידי תנועת העיניים והמצח נשאר חלק וללא תנועה.

השפעת המיקום, התרבות והשפה גם הם מכוונים לעיצוב הפנים, הקמטים, השרירים ומה שביניהם, לכן מקבצי התרגילים המותאים לאנשים ישראל לא בהכרח יתאימו לאלו בארצות אחרות.

במועדון יוגה פנים ביקרת כבר?