התרגשתי! הפעם חיכו לי אנשים שמכירים אותי מהפסטיבלים הקודמים.
שלושה ימים בכפר הנוקדים ואני ביום הראשון כמו כולם, מגיעה בהתרגשות למרחב, משחררת לאט לאט את המתחים של השנה הזו, מקשיבה למוזיקה, יושבת ונרגעת קצת כל פעם. פוגשת אנשים אהובים, מוצאת כל-כך הרבה על מה לשוחח, מה לשתף, מה לשתוק קצת.
בפסטיבל השנה לימדתי שתי סדנאות, האחת ביום שישי והשניה בשבת. יצרתי מסגרת עקרונית לכל סדנה ופרסמתי בלוח הזמני, אבל את הפרטים הקטנים השארתי פתוחים כדי לחוות את המרחב הדומה לכל שנה, אבל השונה מכל שנה באופן שאינו ניתן לתיאור. שנה של חטופים, של מלחמה, של הורים שלא ישנים בלילה, של לוחמים שלא מפסיקים להגן עלינו, של חיבוקים בלי מילים, דמעות, חיוכים מלוחים… ואנחנו בתוך נווה מדבר שקט ומחבק, מפוגג את המתח ומאפשר לנשום רגע, לחזור ולהיות אנחנו ולשים בצד את כל השאר.
ביום שישי דיברתי על נשימה ורוח
לא צריך להסביר למה נשימה ורוח הם חלק מהפנים – צריך רק לעשות, וזה מה שעשינו. עמדנו, התמתחנו, ישבנו, זזנו, נשמנו עם קצת מודעות בכל פעם שביצענו תרגיל. ביצענו תרגילים בתשומת לב, דייקנו וצחקנו, ראינו אותנו ביום-יום ובהרגלים שאפשר לשנות או כדאי לאמץ, ובסוף הכל התחבר לרצף תרגילים אחד שקל לעשות כל יום תוך כמה דקות, ולתת לפנים נוכחות חדשה.
בשבת דיברתי על הכוח של המילים
יוגה פנים מלאה וריאציות, אז חזרנו על הכל אבל באופן אחר לגמרי, כך מי שהיו אתמול התנסו בחוויות חדשות, תרגילים אחרים, בעיקר בזוית נוספת של פנים ובפנים – מילים ומשמעויות.
ביצענו את התרגילים תוך אמירת משפטים חיוביים לעצמנו, מצחיקים, מביכים, חוזרים על עצמם, בעיקר מביאים מציאות טובה ונעימה למודע שלנו ודרכו לתת מודע, משם הפנים מאירות קצת יותר אחרי שעה וחצי שהיינו יחד.
צילום
ביקשתי שיצלמו את עצמם בהתחלה ובסוף הסדנה, הצעתי לראות את השינוי בין מתח לבין שיחרור שאולי יגיע אחרי, ואהבתי לראות בסוף הסדנה את התמונות שבאו להראות לי, את ההבדל שרואים בעיניים. כי יוגה פנים מביאה לשינוי גם עמוק ואיטי, אבל גם מהיר ומיידי, במיוחד אחרי סדנה של מילים טובות.
הנה אוסף תמונות משני המפגשים, בשני אני עם חולצה של סופרמן, חלק מחיבור הרעיון של מילים ומשמעות לפנים.
כל-כך נהניתי
אני אוהבת לעמוד מול הרבה אנשים ולצחוק קצת על עצמי, לעשות פרצופים מגוחכים ככל האפשר, לתת אפשרויות חדשות למה שנראה כל-כך מובן מאליו ופתאום מתגלה כעולם ומלואו.
