סנטר כפול

לא משנה כמה תרגילי יוגה פנים נעשה, אם המבט נשאר למטה אז הסנטר יצטבר שם ויוסיף קפלים לאורך שנים.
אבל אלו לא רק הקפלים אלא כל המהות של להתבונן למטה במקום קדימה.

מבט קדימה מבטא אופטימיות והתקדמות נכונה

אנחנו אפילו אומרים "להסתכל קדימה" כדי להביע רעיון של חשיבה יצירתית, של ידיעה שיש לאן להתקדם, יש כיוון ותכנון שאפשר להמשיך לפיו על מנת להצליח. לכן אם אנחנו מורידים את המבט למטה כל הכיוון של החיים משתנה. אנחנו מסתכלים איך הרגלים שלנו פוסעות כאילו זו פסגת השאיפות – להמשיך רק עוד צעד אחד כל פעם, במקום לראות את היעד שאליו אנחנו רוצים להגיע, ואחריו היעד הבא ועוד ועוד.

כשאנחנו מסתכלים למטה לא רק שההתקדמות שלנו הופכת להיות אחרת, גם הסנטר שלנו משתתף בחגיגה ומתרפס לו, נחלש. שרירי הסנטר מפסיקים לפעול, מתרככים, יוצרים עוד שכבת שומן קלה, נעשים רחבים ומוצקים כדי לתמוך את הראש שנשען קדימה. גם העור שנמצא על השרירים האלו משתנה, מתרכך, כדי לא להפריע לראש לרכון קדימה ולהסתכל למטה אלא כדי לעזור ברכות שלו, שלא יפריע.

נוסף לכך עמוד השדרה

העורף שמקבל זוית לא נכונה, מוטה קדימה ואז אנחנו יוצרים עוד תיקון ועוד עיקום מיותר. כמובן שהתנוחה הזו משפיעה על כל עמוד השדרה ומצטרפים עוד כמה כאבי גב כאלו ואחרים, והכל מתחיל בהרכנת הראש למטה, הליכה שפופה.

תסתכלו על האנשים שהולכים מולכם ונסו להבחין מעכשיו מי מרכין ראש ומי לא. הילדים הולכים עם המבט קדימה, מלאי פליאה, מתבוננים בעולם בעיניים פקוחות. הצעירים (כשלא מסתכלים בסלולרי ומזדקנים בבת אחת) מסתכלים לכל הכיוונים שלא להחמיץ שום דבר שקורה, תזזיתיים יותר, רעננים יותר. אחר- גדלים ומתישהו המבט יורד קצת. אם זה סטודנטים שיושבים ולומדים כל היום והמבט מתחיל להתרגל להתבוננות על שולחן הכתיבה יותר מעל הסביבה והמרחב, או הסלולרי שמחזיר את העולם לחלון קטנטן ומצומצם שנצא בידיים, והידיים בדרך כלל למטה ולא מול העיניים, או כל התקדמות אחרת בחיים המלווה ברגש נוסף שמוריד את המבט למטה… והחיים. ככה זה כנראה.

להבחין איפה המבט שלכם

עכשיו שהכל כתוב כאן נכנסת תשומת לב קטנה למבט שלכם. לאן הוא פונה, מתי הוא יורד ולא שמתם לב, מתי אתם שמים לב ומעלים את המבט קדימה לפחות לקו האופק, לאפשרויות האינסופיות. תשומת לב שכזו יכולה ליצור שינוי קטן, שממשיך ומתהווה לשינוי יותר ויותר גדול בחיים. לא רק בסנטר.
ועכשיו לצוואר ולסנטר הכפול – להרים את הראש זו התחלה מבורכת, עכשיו אפשר להתחיל לאמן גם את הצוואר על שריריו, גמישותו, המרחב והיופי שבו. אפשר וכדאי להחזיר את הרעננות לאיזור הזה שרגיל להעלם ולהסתתר, ולהרים את הראש בגאווה.

מה עושים

  1. לאנשים שעובדים על מחשב –
    לדאוג למסך בגובה העיניים. אם זה לפטופ אז שימו אותו על מדרגה קטנה וריכשו מקלדת נפרדת, כך המבט יהיה על המסך והידיים בגובה נכון להקלדה (אני מתאמנת על הקלדה "עיוורת" במיוחד בשביל זה).
  2. למי שרגילים להתבונן בסלולרי ולהחזיק אותו כלפי מטה –
    להרים את היד ולהחזיק את הטלפון מול העיניים. קצת מוזר בהתחלה, קצת מעייף את השרירים, אבל אחר כך מתרגלים וזה משנה חיים.
  3. תרגיל –
    להרים את הראש ולהפריח נשיקות באויר תוך נשיפה –
    לחזור על הפעולה 3X3 נשיפות לימין, כנ"ל לאמצע ולשמאל.
    אם הקמטים מסביב לשפתיים מרתיעים מליצור תנועת נשיקה מכווצת בשפתיים, אפשר לכווץ פחות, ולנשוף כמו שפעם היו מפריחים עיגולי עשן לאויר.