פנים משקפות חיים, שמחה ועצב הם הדברים הראשונים שניכרים וקל לזהות אותם.
קל לנו לקרוא רגשות ברורים ואנחנו מגיבים להם כמעט מיד. לחיוך שניתן לנו אנו מחזירים בחיוך, לעצב שניכר על הפנים אנחנו מגיבים באמפטיה. יש לנו נטייה לחקות את מי שמולנו, עד כדי חיקוי דיבור – הייתם פעם ליד מישהו צרוד? מיד אתם מתחילים לדבר יותר בשקט, או ראיתם מישהו עומד פתאום באמצע הרחוב ומתבונן למעלה? בלי ספק שלידו נעמדו עוד אנשים והרימו מבט.
יש לנו נטייה לחקות
(אולי כי דרווין צודק ומוצאנו מהקוף?), ואז הפנים שלנו משקפות אותנו אבל גם רגעי חיים של אחרים.
טוב להעזר בנטייה הזו כדי לבדוק מה מתאים לנו באמת ומה מיותר. החיקוי הזה נובע לא רק מגינטיקה והמרחב הקרוב אלינו – משפחה וחברים וכו', אלא גם מאופנה, תרבות, סרטים, מוזיקה וכל מה שרואים כל הזמן על המסך, שהפך להיות החיבור הנוכחי שלנו למציאות. אני שמה כאן כמה דוגמאות פשוטות עם תובנה בסוף.
רוברט גאוני ג'וניור והגבה שעולה למעלה
(רצית להיות איירון-מן פעם?)
גל גדות והטיית הראש החיננית הצידה שחוזרת על עצמה בכל-כך הרבה תמונות, משקפת את הצוואר הארוך והיפה שלה.
(רצית להיו תוונדר וומן פעם?)
או הפרצופים המוגזמים של ג'ים קרי' שאפילו בדיבור "רגיל" הן רבות ועשירות הבעה ומעבירות הרבה יותר ממילים בלבד את כל מה שעובר לו בראש
(כמה מימיקה יש בדיבור שלך?).
אז איזו תנועה אימצת לעצמך בלי כוונה?
עכשיו זמן מעולה להסיר אותה ולגלות את מגוון התנועות שלך בפנים שלך, ואחרי זה לאמץ כמה חינניות כתוספת אבל מתוך מודעות מלאה.
שפת הפנים עשירה ביותר
כדאי ללמוד ולגוון
חשוב להתאים אותה לפנים שלך.
